קונטרס
'מקדש ה

איך יבנה בית המקדש דלעתיד, בידי אדם או ביד ה' עצמו

א) שיטת רש"י במסכת סוכה: בית המקדש שיבוא משמים

בגמרא, במסכת סוכה (דף מא.), המשנה מלמדת שר' יוחנן בן זכאי תיקן "שיהא יום הנף כולו אסור". רש"י שם מפרש: "שיהא יום הנף של עומר, היינו ט"ז בניסן, כולו אסור בחדש" (היינו אכילת התבואה החדשה של השנה שעברה). בעוד המקדש היה קיים, משקרב העומר היו אוכלים חדש בו ביום, דכתיב "עד הביאכם" (ויקרא כ"ג, י"ד), וכשחרב הבית מותר מן התורה משהאיר המזרח (היינו בתחילת היום) כדאמר במנחות (דף סח.): "כתוב אחד אומר 'עד עצם היום הזה' (שם י"ד) דהיינו האיר המזרח, וכתוב אחד אומר 'עד הביאכם', הא כיצד? בזמן דאיכא עומר (היינו קורבן העומר שהקריבו בבית המקדש) 'עד הביאכם', ובזמן דליכא עומר 'עד עצם היום הזה', ואסר ר' יוחנן בן זכאי עליהם כל היום (היינו כל יום ט"ז בניסן באכילת חדש, אפילו כשאין בית המקדש והקרבת קרבן העומר)".

בהמשך הגמרא מפרשת את הטעם לתקנה זו, והוא שבמהרה יבנה ביהמ"ק ואנשים לא ידעו מיד שנבנה ויאמרו: 'בשנה שעברה בט"ז בניסן אכלנו חדש משהאיר המזרח, וגם השנה נאכל מתחילת היום כשהאיר המזרח', והם לא ידעו שכן ההלכה כשאין בית המקדש קיים, שהארת המזרח מתירה את אכילת החדש. אבל עכשיו שנבנה בית המקדש, רק הקרבת קרבן העומר, שזמן הקרבתו הוא מאוחר יותר ביום, מתירה! לכן, כדי למנוע את אכילת החדש לפני שהותר, תיקן ר' יוחנן בן זכאי שיהיה כל אותו היום אסור באכילת חדש, כי אז כאשר יבנה בית המקדש, אנשים לא יאכלו חדש לפני שהקריבו העומר בט"ז ניסן, אלא יאכלו בי"ז ניסן בהיתר מוחלט.

הגמרא בהמשך שואלת מדוע צריך לאסור את כל היום של ט"ז בניסן? הלא מספיק היה לאסור אכילת חדש עד חצות היום? הרי המשנה במנחות (סח.) מלמדת שבית דין היו זריזים להכין ולהקריב העומר לפני חצות היום, אז אפילו אנשים שנמצאים רחוק מירושלים יכולים לסמוך על כך שהקריבו אותו לפני חצות היום, ולאכול חדש מחצות היום.

הגמרא מציעה שתי תשובות לשאלה זו: 1) צריך לאסור את כל היום באכילת חדש מחמת האפשרות שיבנה בית המקדש "בלילה", היינו ליל ט"ז בניסן, ורש"י מסביר שבגלל שהכנת העומר מצריכה הרבה זמן וטורח, לא יספיקו להקריב את העומר לפני חצות היום; 2) צריך לאסור את כל היום באכילת חדש מחמת האפשרות שיבנה "סמוך לשקיעת החמה", היינו לקראת סוף יום ט"ו בניסן, שהוא יום טוב ראשון של פסח, וזמן זה קרוב לליל ט"ז בניסן, ויש אותו חשש של חוסר זמן להכנת העומר והקרבתו לפני חצות היום.

המפרשים מקשים על שתי התשובות האלה, כיצד ייתכן שיבנה ביהמ"ק בלילה או ביום טוב? רש"י מקשה על כך בד"ה, 'אי נמי' : "ואי קשיא דבלילה אינו נבנה, דקי"ל בשבועות (דף טו:) דאין בנין בית המקדש בלילה, דכתיב 'ביום הקים את המשכן...', ולא בחימסר שהוא יום טוב, דקי"ל בשבועות (שם) דאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב?! הני מילי בנין בידי אדם! אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל, הוא יגלה ויבא משמים! שנאמר: 'מקדש ה' כוננו ידיך' (שמות ט"ו) (פסיקתא רבתי)".

לפי מה שכתב רש"י, בנין ביהמ"ק דלעתיד לא יהיה בידי אדם, אלא בדרך נס, שירד בנוי ומשוכלל מן השמים, ובעצם יהיה מקדש שנבנה ע"י ה' עצמו. בבנין המקדש בצורה זו לא חלים האיסורים הנזכרים של בנין בלילה או מלאכת בונה בשבת ויום טוב. לכן יש אפשרות שיבנה ביהמ"ק בלילה של ט"ז בניסן או סמוך לשקיעת החמה לקראת ט"ז בניסן, ולא יהיה מספיק זמן להכנת העומר והקרבתו לפני חצות היום, ואנשים יאכלו חדש אחרי חצות, עדיין באיסור ח"ו, כי עוד לא הקריבו את קרבן העומר המתיר. לאפשרויות האלה חשש ר' יוחנן בן זכאי, ולכן תיקן שכל יום ט"ז בניסן יהיה אסור בחדש.

תירוצו של רש"י כאן לקושיות הנ"ל לא עומד לבד בלי סיוע, כי כן הסכימו בעלי התוס', ד"ה 'אי נמי', וז"ל: "...על כרחך צריך לחלק, כמו שפירש בקונטרס (היינו רש"י) דהני מילי בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד בנוי ומשוכלל, הוא יגלה ויבא משמים! שנאמר 'מקדש ה' כוננו ידיך'". וכן הסכימו הרשב"א והריטב"א, ד"ה 'מ"ט מהרה יבנה ביהמ"ק', שכתבו באותו לשון: "ותימא היאך נבנה ביו"ט סמוך לשקיעת החמה, והלא יו"ט הוא ואין בנין ביהמ"ק דוחה שבת ויו"ט? ועוד היאך נבנה בלילה שאין בנין ביהמ"ק בלילה אלא ביום? ...ואין לנו לפרש אלא כמו שפירש רש"י שבנין ביהמ"ק לעתיד לבא ירד בנוי מן השמים כדכתיב 'מקדש ה' כוננו ידיך'".

מצד שני, המאירי מביא תירוץ אחר לקושיות הנ"ל, תירוץ שלא נזקק לחשש בנין ביהמ"ק היורד משמים, וז"ל: "...ואע"פ שאין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט וכן שאין בנין בית המקדש בלילה דהא כתיב וביום הקים המשכן, חשש לבית דין טועים שתהא חיבת המקדש מביאתן לכך", עכ"ל. ולפי דבריו, באמת הבנין יהיה בידי אדם, ובאמת אסור לבנותו ביו"ט או בלילה, אבל ר' יוחנן בן זכאי חשש שאם תימצא הזדמנות פתאום לבנות בית המקדש, מרוב חיבה וחפץ לבנות אותו, בית דין יטעו בדין, ויתנו רשות לבנות אותו שלא כדין, דהיינו בלילה או ביו"ט.

ב) מקורות חז"ל שביהמ"ק דלעתיד יבנה על ידי הקב"ה בעצמו

אחרי שראינו את דברי רש"י המיוחסים למדרש פסיקתא רבתי, שביהמ"ק דלעתיד יגלה ויבוא בנוי משמים, והוא "מקדש ה'" אשר "כוננו ידיו", יש לציין עוד מקורות בחז"ל שאמרו כעין הדבר הזה.

בגמרא בבא קמא (דף ס:) כתוב: "אמר הקב"ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי, אני הציתי אש בציון שנאמר (איכה ד', י"א): 'ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה', ואני עתיד לבנותה באש שנאמר (זכריה ב', ט'): 'ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה'".

וכן במדרש תנחומא (פרשת כי תשא, י"ג): "אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה עשיתם משכן ומקדש שהיו כחומה. ולעתיד אני אבנה את בית המקדש ותהיה מוקפת בחומת אש, שנאמר: 'ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש' (זכריה ב', ט')".

ובילקוט, סוף איכה: "עתיד הקב"ה להפוך תשעה באב לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ולבנות הוא בעצמו את ירושלים ולקבץ גלויות, שנאמר 'בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס'".

ובזוהר, פרשת פנחס (דף רכ"א.), כתוב: "וביתא אתבני על ידא דבר נש (היינו על ידי שלמה המלך) ובגין כך לא אתקיים, ושלמה הוה ידע דבגין דהאי עובדא דבר נש לא יתקיים, ועל דא אמר 'אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו' (תהילים קכ"ו א'); בימוי דעזרא גרם חטאה ואתצטרכון אינון למבני, ולא הוה ביה קיומא; ולזמנא דאתי 'בונה ירושלים ה'' איהו ולא אחרא, ובניינא דא אנן מחכאן, ולא בניינא דבר נש, דלית ביה קיומא כלל".

ג) ביהמ"ק דלעתיד יבנה בידי אדם

למרות שיש מקורות שנראים כמסייעים למה שכתב רש"י בסוכה (מא.), שבנין ביהמ"ק דלעתיד יהיה בידי ה' וירד מהשמיים, רבים חלקו על גישה זו וסברו שביהמ"ק דלעתיד יבנה בידי אדם, ויש עוד מקורות בחז"ל שמתנגדים לשיטת רש"י, ומסייעים לשיטה זו. גם צריך להבין מה הוא באמת גדר מקדש "מן השמים", וגם מהי כוונת מאמרי חז"ל, שהקב"ה בעצמו יבנה המקדש דלעתיד, האם משמעותם כפשוטו, או אולי ישנה הבנה אחרת.

בגמרא בכתובות (דף ה.), כתוב: "דרש בר קפרא גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיה מ"ח, י"ג) 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים', ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (שמות ט"ו, י"ז) 'מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ-י כוננו ידיך'", עכ"ל. משמע מדרשת בר קפרא על הפסוק הנ"ל, שבנין ביהמ"ק בעיקר קשור למעשה צדיקים ולא למעשה ה' בעצמו לבד כמו בבריאת העולם שהוא "מעשה שמים וארץ". כי כן נדרש, שבקשר ל"מעשה שמים וארץ", "יד" ה' יסדה וטיפחה, בלשון יחיד, ה' בעצמו לבד. אבל בנין וכינון המקדש נעשה בשתי "ידים", היינו ידיהם של הצדיקים, מרומז בלשון של "ידים" בלשון רבים. מזה משמע שיבנה ביהמ"ק בידי אדם.

בגמרא שבת (דף קי"ט:): "ואמר ריש לקיש משום ר"י נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי' לבנין בית המקדש" (ואם תשאל לאיזה עבודה צריך תינוקות בבנין בית המקדש? נראה לי שהלכה זו שייכת למורים של בית רבן שלא יבטלו מללמד את התינוקות כדי לעסוק בבנין המקדש. ואולי יש לפרש שהלכה זו שייכת לבנין שני בתי המקדש הראשונים, ולא לענין בנין בית שלישי שירד משמים, שלא צריך בניה ממש. אבל נראה לי דחוק לפרש כן, מכיוון שהלכה זו נאמרה אחרי חורבן בית שני, ומשמע מכך שהיא שייכת לבנין העתיד שיהיה בידי אדם).

וכדומה במדרש ויקרא רבה (פרשת צו, ט', ו'): "מלך המשיח, שנתון בצפון, יבא ויבנה בית המקדש הנתון בדרום".

וכן בירושלמי מסכת מגילה (פרק א', הלכה י"א): "לכשיתעוררו הגליות, שהן נתונות בצפון, ויבואו ויבנו בית המקדש שהוא נתון בדרום", עכ"ל. שבקיבוץ גלויות יחזרו ויבנו בית המקדש (וזה אינו סותר את המדרש רבה הנ"ל ומדרשי חז"ל אחרים שאומרים שמשיח יבנה את ביהמ"ק, כי אפשר לומר שבציווי משיח ועל פי הנהגתו 'יבואו ויבנו ביהמ"ק').

ובירושלמי מעשר-שני (פרק ה', הלכה ב'), כתוב: "אמר רבי אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד". ועל זה מבאר ה'תוספות יום טוב' שבנין בית המקדש יהיה ארבעים שנה קודם לביאת משיח (ולמרות שזה נראה כדעה שונה מהמדרש רבה הנ"ל, ביחס לשאלה האם משיח יבנה את ביהמ"ק או לא, מכל מקום נראה מדברי הירושלמי שבנין ביהמ"ק יהיה בידי אדם, וזאת הנקודה שלנו כאן). ואפשר לצרף יחד פירוש התוס' יו"ט ודברי הפסיקתא (פיסקא 'קומי אורי'): "ת"ר, בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על גג בית המקדש, והיה משמיע להם לישראל ואמר להם: ענוים הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים ראו באורו שזרח עליכם, שנאמר 'קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח... ועליך יזרח ה' וכו'' (ישעיה ס', א')", עכ"ל. משמע מזה, שקודם לביאתו של המשיח, בית המקדש כבר יהיה בנוי, מכיוון שהמשיח יעמוד עליו כדי להכריז הכרזתו.

ונמצא כתוב ב'אמונות ודעות' לר' סעדיה גאון (מאמר שמיני, סוף פרק ו'), שמקדש העתיד יהיה בנוי בנין ממש בידי אדם כשיבוא המשיח, עיין שם.

ודעת הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פרק א', הלכה א'), שיש מצוות עשה (עשה כ' בספר המצוות) לבנות מקדש ממש בידי אדם, וז"ל: "מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה, שנאמר 'ועשו לי מקדש' (שמות כ"ה, ח')".

וכן הרמב"ם מביא בהלכות מלכים (פרק י"א, הלכה א'), שכך יהיה בעתיד, שמשיח יבנה את בית המקדש, וז"ל: "המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה". ובהלכה ד', שם: "ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה' - הרי זה בחזקת שהוא משיח: אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל - הרי זה משיח בוודאי".

וכן מובא בשם הגר"א, בספר קול התור (פרק א', (ז') [ב']), בקשר לבנין המקדש העתידי: "'וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ; וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן' (תהילים ע"ו, ג'), סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי, אף ציון כך". וכן המקדש נקרא בשם 'סוכה', כדכתיב: "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט', י"א). ולכן משמע מזה שכמו שצריך לעשות סוכה בפועל לשם סוכה, כך ביהמ"ק, שהוא נקרא 'סוכה', צריך לעשותו בפועל.

ולגישה זו של בנין ביהמ"ק דלעתיד בידי אדם, הסכימו עוד הרבה גדולים, ובעז"ה נראה עוד מדבריהם בהמשך.